הבית כמשכן
כשאין מקדש, הגמרא מעבירה את המזבח במקום להוציאו לפנסיה.
וְעַכְשָׁיו שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו
וְעַכְשָׁיו שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו. ברכות נ״ה ע״א
הקו מעביר תפקיד. בזמן שהמקדש עמד, המזבח עשה את העבודה. בהיעדרו, השולחן שבו אדם אוכל מקבל את המשימה, מה שאומר שהשולחן מוחזק לפי תקן של מזבח ולא של ריהוט.
מה עמד על המזבח
שני דברים עלו ואף אחד מהם לא היה אוכל לאיש. הקטורת הייתה אחד עשר סממנים, שנקבעו בשמות ל׳:ל״ד ונמנו בכריתות ו׳ ע״א, ותוצרה כולו היה ריח. הנרות בערו בשמן ותוצרם כולו היה אור.
אף אחד מהם לא האכיל אדם אחד. זה החלק שראוי לשים לב אליו במזבח: רוב מה שהוא הפיק היה ריח ואור, ושניהם עולים.
הרצת אותו סידור
שולחן עם לחם עליו מזין את הגוף. הוסיפו ריח ואור והחצי האחר של העבודה נוכח, וזו הקריאה של הבית שנישאת דרך קול תהום, שבו הבית נקרא כמשכן בזעיר אנפין.
מארז המתנה מחזיק יחד את המפזר, השמנים והחוברת.
להמשיך לקרוא
- שמן מן התהום עד הלהבה השמן שהמנורה ביקשה, ולמה הטיפה הראשונה
- למה הקליפה מחזיקה את הלהבה החומה הדקה ביותר שיש, שנבנתה להישבר מבפנים
- הכל הכל והקול, מילה אחת לאוזן
המפה מראה איך הכול מתחבר.
תורות חדשות במייל, ובקבוק לאיסוף מאיתנו בפתח תקווה. אור סיני לשולחנכם.
