ריח וזכרון
המקום הברור ביותר שבו התורה קושרת ריח לזיכרון הוא המבול, והוא רץ ברצף.
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. בראשית ח׳:א׳
המים יורדים משם. נח יוצא מן התיבה, בונה מזבח, והפרק נסגר על מה שעולה ממנו.
וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ
וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. בראשית ח׳:כ״א
ההחלטה לא לקלל עוד את האדמה באה באותו פסוק. הזכירה פותחת את הרצף והריח סוגר אותו.
החלק שנקרא באמת זיכרון
במנחה יש חלק שנשרף על המזבח בעוד השאר נאכל, והתורה נותנת לחלק הזה שם משלו.
אזכָּרָתָהּ
אַזְכָּרָתָהּ. ויקרא ב׳:ב׳
אזכרה בנויה על זכר, זיכרון. החלק שעולה כריח הוא החלק הנקרא האזכרה, והחלק שנשאר הוא זה שאנשים צורכים. השם אינו קישוטי. הקרבן מתחלק למה שנאכל ולמה שנזכר, והחצי הנזכר יוצא כריח.
למה זה עובד גם על אנשים
ריח מגיע לזיכרון בלי לעבור קודם בטיעון, וכל מי שנכנס לחדר והוחזר לשנה שכבר עברה יודע זאת. התורה הקצתה זיכרון לחוש היחיד שאי אפשר להתווכח איתו.
למעלה ממאה שמנים, כל אחד מסומן במקורו.
להמשיך לקרוא
- למה הנשמה לוקחת רק ריח למה הנשמה מקבלת ריח והגוף אינו מקבל דבר
- ריח ההנאה היחידה שהגוף מנוע ממנה
- הבית כמשכן ברכות נ״ה ע״א מעביר את המזבח אל השולחן
המפה מראה איך הכול מתחבר.
תורות חדשות במייל, ובקבוק לאיסוף מאיתנו בפתח תקווה. אור סיני לשולחנכם.
