חתום בחותם אחד: מדוע אין שני אנשים זהים

פרעה מוריד את הטבעת מידו ועונד אותה על עברי שזה עתה עלה מבור ומבית כלא.

וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף.

וַיַּסֵּר פַּרְעֹה אֶת טַמָּתוֹ מֵעָדוֹ וַיָּשִׁים אֹתָהּ עַל יָד יוֹסֵף. בראשית מ"א, מ"ב

חותם הוא פה המדבר בשם המלך בזמן שהמלך נמצא במקום אחר. ארבעה דורות לאחר מכן, הבית שהוציא את הטבעת הזו הולך לים, והתורה מתארת זאת באותו שורש.

וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף

קציניו הטובים ביותר טבעו בים סוף. שמות טו, ד

הטבעת והטובעת חולקות שלוש אותיות. הן מטביעות מטבע, חותמות מסמך, מתקנים טבע ומטביעות צבא, והמשמעות עדיין קיימת בכולן: צורה שנלחצת לתוך חומר עד שהחומר שומר עליה.

חותם אחד, ואין שניים זהים

המשנה משתמשת באותו פועל לדבר שהופך כל אדם לשונה מכל אדם אחר שחי אי פעם.

שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבָם כָּל. בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

אדם חותם מטבעות רבים בחותם אחד וכולם יוצאים אותו דבר. מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, חותם כל אדם בחותם אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו. לכן כל אחד ואחד חייב לומר: למעני נברא העולם. משנה סנהדרין ד', ה'.

חברת מטבעה שמייצרת מטבעות זהים עובדת על קצה גבול היכולת שלה. החותמת שלעולם לא חוזרת על עצמה היא זו שהמשנה מכנה מלכותית. כל אדם נדחס מחותם אחד ויוצא ייחודי לאין שיעור, והמשנה הופכת זאת לחובה: אמור זאת, העולם נברא בשבילי.

זוהי כל תורת האתר הזה במשנה אחת. אורך מעולם לא בער ולא ידלק שוב לעולם. הארתו היא חלקך בסיבת קיומו של העולם.

הטבעות שלעולם לא יוצאות

בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ

והבדים יישארו בטבעות הארון לא יוסרו ממנו. שמות כה, טו

טבעתו של פרעה הסמיכה אדם לדבר בשם מלך. טבעות הארון אינן מסמכות דבר. הן שומרות על הארון מוכן לנשיאה בכל שעה, כולל בשעות שאף אחד לא נושא אותו.

שוקעת, בגוף ראשון

על הים, מספרת הגמרא, עמדו השבטים על הקצה וכל אחד מהם סירב לרדת ראשון, עד שנחשון בן עמינדב קפץ פנימה. חז"ל קראו את דבריו במזמור.

הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד

הושיעני ה' כי עלו מים עד נפש. טבעתי בבוץ תהום ואין עמדה. תהילים 69, ב-3, נקרא על נחשון בסוטה 37, א.

אותו שורש נאמר על שרתי פרעה בזמן עבר, ונאמר על ידי נחשון בהווה, כדיווח על מקום עמידתו. איש אחד יורד עד צוארו, פניו קדימה, וגוי הולך אחריו. המים עלו עד למקום בו נכנסת הנשימה, והים נפתח שם.

מתוך הספר השלישי של קול תהום, נ-דלת: מים עומדים.