החיים מתפשטים דרך ריח

השמן הוא חומרה של הנשמה והריח הוא ערוצה, ואף אחד מהם אינו אומר מדוע הבריאה צריכה להיבנות לרוץ על ניחוח מלכתחילה.

התשובה היא שהיא כבר רצה עליו. החיים מתפשטים דרך ריח, והם עושים זאת בכל מקום, בלי שמי שמעורב מבין את המערכת שהוא מפעיל.

הפרח לעולם אינו מריח לעצמו

כל פרח מייצר ניחוח למאביק שלו. לעולם לא לטובתו. הדבורה אינה צריכה להבין בוטניקה והפרח אינו צריך להבין אנטומולוגיה. הריח עושה את העבודה ביניהם.

זהו המנגנון שבאמצעותו החיים קוראים לחיים, מותקן מראשיתו ופועל ברציפות בין אם מישהו צופה בו ובין אם לא.

העובדים נקראים על שם מה שהם עושים

המילה העברית לדבורה היא דְּבוֹרָה, בנויה על ד־ב־ר: שורש הדיבור, המילה, עניין האמירה האלוהית. היצור שעונה לריח נקרא על שם דבר מדובר. ייצרו את הריח הנכון ומה שאתם מושכים נקרא על שם דיבור. אתם הופכים לפרח.

הפרפר הוא פַּרְפַּר, שהוא פַּר כפול. פַּר הוא השור המובא כקרבן. היצור שחי על צוף נושא את שם הקורבן שנאמר פעמיים: הקרבן שנעשה מעריכי ולא רק חוזר.

החיפושית, והביטול

החיפושית לוקחת את מה שמת ומפרקת אותו עד שהוא שוב אדמה. שום דבר שהיא עושה אינו לראווה. היא עובדת מתחת, על החומר הנמוך ביותר שיש, ומה שהיא מייצרת הוא יסוד.

לעמדה הזו יש שם: בִּיטוּל, ביטול עצמי לפני הקב״ה. להיות חיפושית פירושו להיות כלי ומשרת, ממיר של החומר הנמוך ביותר לדבר שכל השאר עומד עליו.

המילה והיצור נפגשים בין שתי הלשונות, באותו אופן שבו scent ו־sense ו־cents נפגשים, באופן שבו smelt פירושו גם להוציא מתכת מסלע וגם כבר לקלוט משהו. הספר הזה שומע אותם ומתעד אותם ולא מתבסס עליהם. החיפושית והביטול הם אחד מהם, והוא מכנה את התפקיד בדיוק.

הנמלה נושאת נמל בשמה

שלמה שולח אדם לחרק אחד בפרט, ולא בגלל כוחו.

לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.

לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. משלי ו׳:ו׳

היא אינה נושאת אגו ואינה בעלת סמכות גלויה. היא עובדת בעפר.

הביטו באותיות שבתוך שמה. נְמָלָה מחזיקה נָמֵל, נמל. נמל הוא המקום היחיד שבו התהום חסרת השבילים פוגשת אדמה מוצקה, והנמלה בנויה למצוא אותו.

מה שביל ריח הוא באמת

נמלה מנווטת בהנחת שביל כימי. שביל של נמלה אחת בלתי נראה וחסר תועלת. אלף נמלים שרצות באותו קו יוצרות מסלול שמחזיק, וכל נמלה שעוקבת אחריו מחזקת אותו עבור הבאה.

טיפת שמן ריחני בנר, פעם בשבוע, היא זה. לא מחווה לרעיון של אחד. אותה פעולה: כמות קטנה של ריח שמונחת שוב ושוב באותו מקום עד שהמקום עצמו מסומן.

עשו זאת מספיק זמן והשולחן חדל להיות מקום שאדם עובר בו. הוא הופך לנָמֵל: פתח נמל קטן, בבית, עם אור בו.

יש נשמות במחזורים הארוכים והכבדים שמחפשות קו חוף. נמל הוא המקום שבו מה שהיה בחוץ בתהום יכול סוף סוף להטיל עוגן.

משואה בפתח נמל אינה קישוט. אש היא חומר טעון, עמוד של חלקיקים העונה על שדות שאף עין לא רושמת. המשואה אינה מסמנת את הנמל. היא מושכת.

כולם בתוכך

שום דבר מזה אינו ביקור בגן להעריץ את הצוות. כל אחד מהיצורים האלה הוא תכונה, ואדם נושא את הסט כולו בעוצמות שונות.

הפרח שנותן את ריחו ואינו שומר דבר. הדבורה שעונה למילה שאינה יכולה לקרוא. הפרפר שהוא הקרבן הכפול. החיפושית שעובדת מתחת לכול, הופכת מה שמת לאדמה. הנמלה בלי אגו כלל, מניחה קו שאיש אינו רואה עד שאלף הלכו בו.

איש אינו מתחיל באותו מיקס. העבודה היא לדעת איזה רץ, ולאיזה השבוע שלפניכם מבקש באמת.

ולכן השמן משתנה עם העונה

הבעל שם טוב לימד שהניצוצות מוסתרים במקומות הנמוכים ביותר (כתר שם טוב א׳). תכנון הבריאה מציב את הניצוצות הגבוהים ביותר בדברים הנמוכים ביותר, ומה ששחרר אותם הוא כוונה המופעלת על מעשה פיזי: ריח, אור, שמן, כלי. החיפושית ידעה זאת כל הזמן.

כדי למשוך את מה שהבריאה נבנתה לענות לו, הריצו את שיטת הבריאה עצמה. היו פרח. פראי, מאולף, מטפח, סולח, אלטרואיסטי, לסירוגין. כשהעונה משתנה, כך גם נשמה, וכך צריך גם השמן.

המנהג כאן, עם שבעה שמנים והנימוק לכל אחד. האוסף המלא מגיע ליותר ממאה, כל אחד מסומן במקורו.

הטיעון כולו נמצא ב קול תהום, חינם לקריאה באנגלית ובעברית.

להמשיך לקרוא

• ריח   החוש היחיד שיצא מעדן שלם
• ליד השולחן   הכלי, הסדר, ושבעה שמנים עם נימוקיהם
• הפטרייה עולה בלי שורש   הוא זורע קרקע שלעולם לא יעמוד בה

המפה מראה איך הכול מתחבר.