אין ברזל בבית: השמיר

המבנה החשוב ביותר היה אסור על הכלי. שלמה היה צריך לבנות את בית המקדש מאבן, והתורה כבר פסלה את הכלי היחיד שכל בנאי מושיט יד אליו.

לֹא־תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל

לא תרים עליהם ברזל. דברים כז, ה

וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַּרְזֶל לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ.

פטיש, גרזן, כל כלי ברזל: לא נשמע קול בבית בבנייתו. מלכים א' ו', ז'

הכלי שמקצר והבית שמאריך

המשנה נותנת את הסיבה בשורה אחת, והיא שורה על לשם מה חומרים.

שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.

ברזל נברא לקצר את ימי האדם, והמזבח נברא להאריכם. לא ראוי שמה שמקצר יורם על מה שמאריך. משנה מידות ג', ד'

חומרים נושאים את תפקידם בכל דבר שהם נוגעים בו. אזמל שחושל לחרב היה נמצא בקירות לפני שהמתפלל הראשון הגיע.

תולעת שקוטעת הרים

שלמה שאל את חכמים כיצד לבנות ללא ברזל. תשובתם הייתה השמיר, היצור בו השתמש משה לחרוט את אבני האפוד.

איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד

יש את השמיר, אשר משה הביא עבור אבני האפוד. גיטין סח א.

הגמרא נותנת את מדד הגרגיר: גודלו של גרגיר שעורה, שנברא בששת ימי הבריאה, ושום דבר קשה לא יעמוד בפניו (סוטה מח ע"ב). הדבר הקטן ביותר בסיפור הוא זה שפותח אבן. החיפוש אחריו עבר דרך אשמדאי מלך השדים, שסיפר לשלמה היכן היא נשמרה: אצל שר הים, שמפקיד אותה רק בידי עוף בר הכבול אליו בשבועה.

ממתי ליה לטורי דלית בהו ישוב, ומנח לה אשינא דטורא, ופקע טורא; ומנקיט מייתי ביזרני מאילני, ושדי התם, והוי ישוב

הוא נושא את השמיר להרים שבהם איש אינו גר, מניח אותו על הצוק, וההר נבקע. אחר כך הוא מביא זרעים מהעצים ומטיל אותם שם, והמקום מתיישב. גיטין 68b

כל הר שהשמיר פתח הפך למקום בו אנשים יכלו לחיות. הכלי לבניית בית החיים היה ליצור מקומות לחיים כל הזמן, צוק אחד סדוק וחופן זרעים אחד בכל פעם.

מה עלול להיפגע

הבית שמר על אש אחת בוערת על פי חוק, והתורה אוסרת לכבותה.

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה

אש תמיד תבער על המזבח, לא תכבה. ויקרא ו, ו

חומר אחד באותו בניין מצווה להכות.

שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר

שמן זית טהור, כתוש, לנר. שמות כ"ז:כ'

מה שנמעך הוא מה שיהפוך לאור. מה שנועד לעמוד לעולם לא יכה כלל. זהו כלל הבית, וזהו כלל כל מנורה שאתה ממלא: הזית נותן את עצמו ללהבה, והאבנים סביבו נותרות שלמות.

מתוך הספר השני של קול תהום, נוי ז: כבר אינסופי.

ידיים אף פעם לא היו הבעיה

קריאה נפוצה לפיה האיסור על ברזל הוא למעשה איסור על בני אדם, שכן בן אדם מלא באותו רעש שהבית מסרב לו. הפסוקים אומרים משהו צר וחד יותר. שלמה גבה שלושים אלף איש, שבעים אלף נושאי ברזל ושמונים אלף חוצבי ברזל בגבעות (מלכים א' ה':כז-כט). חירם האומן היה איש משבט נפתלי שאב צורי, ומקצועו היה נחושת (מלכים א' ז':יג-יד), מתכת שהתורה לעולם אינה אוסרת עליה במלאכה.

ידי אדם בנו אותו. האבנים הגיעו גמורות מהמחצבה כדי ששום דבר לא ייעלם. נִשׁמָע בבית. מה שנפסל הוא הצליל, והצליל הוא הדבר היחיד בנו שאי אפשר להלביש אותו מראש.

השמיר מעלה את אותה נקודה מהצד השני. אי אפשר היה לשמור אותו במתכת כלל, מכיוון שהוא חותך דרך כל דבר קשה יותר מצמר:

כְּרָכוּהוּ בִּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וְהִנִּיחוּהוּ בְּאִיטְטָא שֶׁל אֲבָר מְלֵאָה סוּבֵּי שְׂעוֹרִין.

הם עטפו אותו בצמר והניחו אותו בצינור עופרת מלא בסובין שעורה. סוטה מח ב

כלי החיתוך הקשה ביותר בעולם נישא בסדנה, עשוי מהמתכת הרכה ביותר, ארוז במוץ. שום דבר בבית אינו רשאי להכריז על עצמו.

ריח הוא החוש היחיד שפועל בתנאי זה. מולקולה עוברת לאף ללא צליל כלל ועוברת ישר לזיכרון, ולכן הקטורת היא התפילה שהגמרא אומרת שהריחה ביריחו. שמן הוא החומר שנבנה בדממה, ואת הזית מצווה לכתוש בדיוק למטרה זו.

הבית שכבר בנוי

רש"י לוקח את ההיגיון עד הסוף. כשנשאל כיצד ניתן לבנות את בית המקדש בלילה או ביום טוב, כאשר הבנייה אסורה בשניהם, הוא עונה שהשאלה חלה רק על סוג אחד של בניין:

הָנֵי מִילֵּי בִּנְיָן הַבָּנוּי בִּידֵי אָדָם, אֲבָל מִקְדָּשׁ הֶעָתִיד שֶׁאָנוּ מְצַפִּין בָּנוּי וּמְשׁוּכְלָל הוּא יִגָּלֶה וְיָבֹא מִשָּׁמַיִם.

זה חל על בניין שנבנה בידי אדם. המקדש העתידי שאנו מצפים לו כבר בנוי ומושלם, והוא יתגלה ויבוא מן השמים. רש"י, סוכה מא, א.

פסוק ההוכחה שלו הוא מִקְדַּשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, מקדש השם שהוקם בידיך, המושר על הים ארבעה פסוקים לאחר קריעת המים (שמות טו, יז). הרמב"ם סובר ההפך, שהבית השלישי נבנה על ידינו בדרך הרגילה (הלכות מלכים יא, א), והוויכוח מעולם לא הסתיים.

שני הצדדים מפסיקים להתנגש ברגע שהבונה ממוקם מחוץ לזמן. המקדש נמצא ברשימה הקצרה של הדברים שנבראו לפני העולם, כפי שנקרא בירמיהו י"ז, י"ב, מָרוֹם מֵרִיאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ, מרומם מראשית מקום מקדשנו (פסחים נד, ע"א, נדרים לט, ע"ב). דבר שנעשה לפני ימים אין לו כיוון הגעה קבוע. אנו בונים אותו והוא יורד גמור, שהן שתי דיווחים על אירוע אחד הנקראים מקצוות מנוגדים, כפי שזרע ופרי הם שתי דיווחים על עץ אחד.

היכן נשמת החרוב? היא אותה שאלה שנשאלת על עץ במקום על בית.