תהום: העומק שמחזיק את המהות

וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם

וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם. בראשית ל״ז:כ״ד

תְּהוֹם, התהום הקדמון, מופיע רק מספר פעמים ספורות בחמשת הספרים. בבריאת העולם. במבול. הוא מופיע שוב בברכות שניתנו ליוסף.

מבורך בתהום, פעמיים

יעקב מברך אותו בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת (בראשית מ״ט:כ״ה). משה מברך אותו וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת (דברים ל״ג:י״ג). אין אדם אחר בתורה שמקבל את הברכה הזו כלל, ויוסף מקבל אותה מאביו ושוב מגדול הנביאים שקם אי פעם.

קראו מה ארוז בפסוק אחד מעל ראשו.

וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת, בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם.

מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת, בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם. בראשית מ״ט:כ״ה

שַׁדַּי הוא שם הגבול, זה שאמר די. שָׁמַיִם, שמים, בגימטריה של שמן. תְּהוֹם הוא העומק שאליו הושלך. שָׁדַיִם הם השד, הזרימה ללא גבול. רָחַם הוא הרחם, בנוי על הרי״ש־חי״ת של רחמים ורוח וריח.

שמים מלמעלה ותהום מלמטה, השם המגביל והזרימה המניקה, הרחם שחולק את אותיותיו עם האף. האיש שנברך בכל זה בבת אחת הוא האיש שירד לבור, והשם המשגיח הוא זה שקבע את הגבול שאִפשר לתהום להחזיק אותו בלי לפרק אותו.

פנים בפנים, ותהום אל תהום

משה מקבל את התיאור הגבוה ביותר שהתורה נותנת למישהו.

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים. דברים ל״ד:י׳

פנים בפנים הוא מגע של פני שטח. התגלות, אור, שתי נוכחויות שנפגשות במקום שיש בו מה לראות. תהילים מתאר סוג אחר של ידיעה.

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא. תהילים מ״ב:ח׳

יוסף מכיר את הקב״ה תהום אל תהום, במקום שהיה שם לפני שהיו פנים ולפני שנאמר האור. משה עומד בגבול ורואה. יוסף יורד אל התהום ומנווט בה.

אותן ארבע אותיות, מסודרות מחדש

תְּהוֹם היא תו, הא, וו, מם. סדרו מחדש את ארבע האלה וקיבלתם מָהוּת, מהות.

הריק ומהותו של דבר הם סט אותיות אחד בשתי דרכים. וזוהי טענתה המבנית של התורה לגבי מה שהמצולות מכילה בפועל: הליבה הבלתי ניתנת לצמצום של דבר, החלק שלא ניתן להשמדה, המוחזק במקום היחיד שממנו ניתן לחלץ אותו.

מהותו של יוסף לא הושלכה לבור כדי להיהרס. היא הושלכה לשם כי זה המקום היחיד שבו החילוץ המלא יכול להתרחש. האר״י מתאר את התיקונים העמוקים ביותר כמתרחשים בירידות העמוקות ביותר (שער הגלגולים, הקדמה ל״ח), ולכן מנגנון הגאולה הוא דבר שנעשה מתוך הבור ולא מוחל עליו מלמעלה.

כל צדיק שיורד, יורד כי מה שממתין בתחתית אפשר להביאו רק על ידי מי שמסוגל לשרוד את התהום.

ולכן הסדרה נקראת על שמה

קוֹל תְּהוֹם, קול תהום, וחצי הפסוק השני של תהילים מתאר את הצינור שבו הוא עובר: לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ. צינור הוא תעלה, והמילה עצמה מכניסה את דוד לציון דרך המים (שמואל ב׳ ה׳:ח׳).

כרך א׳ חופשי לקריאה, באנגלית ובעברית.

להמשיך לקרוא

• יוסף   הגואל שירש בטכניקה
• ציון   המצודה שדוד לכד דרך הצינור, והמקום שממנו נברא העולם
• תוהו   לא ריקנות, מקום שכבר מיושב

המפה מראה איך הכול מתחבר.