יוסף, הגואל שירש בטכניקה

הגימטריה מקצה לכל אות עברית מספר וסוכמת. הריצו אותה על יוסף ועל ציון ויוצא אותו מספר משניהם.

יוֹסֵף — י 10 · ו 6 · ס 60 · ף 80 — 156

צִיּוֹן — צ 90 · י 10 · ו 6 · ן 50 — 156

איש ועיר שנוחתים על מספר אחד ראויים לוויכוח ולא לקריאת התפעלות, והוויכוח עובר דרך כלל שיוסף כמו שובר.

הגואל הוא הצעיר

הדפוס נקבע מוקדם ונשמר. ישמעאל נולד ראשון ויצחק נושא את הקו. עשיו יוצא ראשון ויעקב לוקח אותו. ישי מעביר שבעה בנים לפני שמואל לפני ששולחים להביא את זה שחשוב מן השדה.

עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן

עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן. שמואל א׳ ט״ז:י״א

לפי הכלל הזה הבן שצריך לשאת את סוף הסיפור הוא בנימין, אחרון השנים עשר והיחיד שנולד בארץ. ברכות בראשית מ״ט מכוונות במפורש לאחרית הימים.

וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. בראשית מ״ט:א׳

משקלו של הפרק הזה אינו נופל על בנימין.

איך יוסף לוקח אותו בכל זאת

פסוק אחד קודם יעקב עושה משהו לספירה עצמה.

וְעַתָּה שְׁנֵי־בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ … אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ־לִי

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. בראשית מ״ח:ה׳

ראובן ושמעון נקראים בכוונה. הם מקומות אחד ושניים, ויעקב מוסר את המקומות האלה לילדי יוסף. יוסף אינו מזיז את בנימין בכך שהוא צעיר. הוא עושה זאת בכך שהוא רוכש בנים שנכנסים לספירה אחרי כולם, מה שהופך את קוו לאחרון שנולד פעמיים: נולד אחרון, וקודם אחרון.

הכלל מתקיים, כשהוא מסופק באמצעות טכניקה, על ידי האח שכל חייו מתנהלים באמצעות טכניקות, קריאות ופרשנויות.

זה שגופו צריך להיות מובא

יוסף הוא גם האח היחיד שמשביע את האומה על שרידיו.

וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה

וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. בראשית נ׳:כ״ה

השבועה מכובדת באמצע הבריחה, כשלאיש אין זמן למטען.

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. שמות י״ג:י״ט

עצמות ועצמאות נובעות משורש אחד, עצם, שנותן גם עצמי. אומה היוצאת מעבדות נושאת קופסה של המילה שממנה נבנתה העצמאות שלה. יציאת מצרים שוקלת, במכוון, על ידו.

מה 156 עושה

עיר שהגמרא אומרת שהעולם נברא ממנה, ואיש שהיה צריך להיות מובא ממצרים בארון, מתכנסים לאותו מספר. ציון היא הנקודה הקבועה ויוסף הוא הנייד, והחשבון מסרב להבחין ביניהם.

156 הוא גם שש פעמים עשרים ושש, ועשרים ושש הוא הגימטריה של השם, יהוה, עשר וחמש ושש וחמש. שש הוא מספר ימי העבודה בשבוע, הימים שבהם נעשה דבר. מספר שקורא כשם יהוה שנלקח שש פעמים הוא השם בעבודה ולא השם במנוחה, והמדרגה היחידה שבה יוסף נמצא. הוא פותר, מנהל, אוגר תבואה, מאכיל אחים שמכרו אותו.

למה החלומות באים קודם

איש שיורש בטכניקה צריך להיות מהסוג שקורא אחת. ליוסף ניתנים חלומות לפני שניתן לו כל דבר אחר, ומאמינים לו זרים הרבה לפני שמשפחתו מודה. הסדר אינו מקרי. קריאה נכונה היא ההסמכה לתפקיד שאינו זכאי לו, והיא הסיבה שסוף הסיפור עובר דרכו ולא דרך האח שהכלל הצביע עליו.

הטיעון הזה הוא עמוד השדרה של כרך א׳, שבו יוסף הוא הדמות שכל הספר מאורגן סביבה. הוא חופשי לקריאה, באנגלית ובעברית.

השמן הנקרא על שם השם עצמו הוא 26 oilz, עשרים ושישה שמנים לעשרים ושש של יהוה.

להמשיך לקרוא

• ציון   המצודה שדוד שינה את שמה, והמקום שממנו נברא העולם
• תהום   התהום הקוראת לתהום אחרת, והצינור שנושא אותה
• נון   חמישים, והאות שכופפת, עומדת, תלויה ונעלמת

המפה מראה איך הכול מתחבר.